באיזה יום יש הרבה זמן לעשות דברים? כמעט ולעולם לא. אתם גם חשבתם פעם: 'הלוואי והיו עוד כמה שעות ביממה!?' אבל משמיים היו רחמים גדולים באותו יום ולא היו הרבה חולים לבקר, ברוך השם. אז זכינו לאכול, לטייל ביער ירושלים, לרכוב על סוסים, ולבקר ולתת יעוץ בריאות בחוות נוער. היו שם כל מני בחורים מעניינים. זאת הייתה חווה לגמילה מסמים בהרי ירושלים. כל אחד מהנשמות הטהורות אך העשוקות האלו שעברו כל כך בחיים, כבר בגיל צעיר: עם סיפור שונה אבל דומה לכל אחד... עצוב אבל עם ניצוצות של שמחה והודיה להשם, על הטוב. בעצם, אחרי יעוץ אכילה נכונה ואורך חיים בריא ובריאות כללית, עברנו לרובד העמוק יותר..לפי בקשה קבוצתית מהחברה. דיברנו על העניין שהכל לטובה. אנחנו מדברים על אנשים שעברו דברים לא פשוטים. טראומות כל שהם, שהביא אותם למקום שהיו, מכורים לסמים, נכנעים ומשועבדים ל'מזיק העצמי' שמסתתר בכולנו באיזו שהיא דרך.

אז עשינו משפטי מפתח לאמירות על מנת ליצור מציאות חדשה של בחירה בטוב, שיהיה טוב לכולנו לבצע מדי פעם והתכנת את התת מודע:

"אני בוחר/ת בבחירה הטובה עבורי באמת!"

"אני יודע/ת לבחור במה שבאמת טוב עבור נשמתי והעצמי האמיתי!"

"אני ראוי/ה לכל הטוב שבעולם!"

"אני יודע/ת להסתפק בהזנה חיובית בחיי."

שיעורי בית: כל אחד מוזמן להמציא לעצמו דרך של בריאות הנפש והנשמה הסלולה על ידי הכרה בטוב עבורו...ויעשה משפטי מפתח לעצמו.

בעצם צריך ממש לרחם על כל מי שנכלא לתוך הצרה הזאת, שלהיות תלוי במשהו חיצוני לקיומו. אוקי, כולנו צריכים אויר. כולנו צריכים מים, ורובנו צריכים אוכל בסיסי, יש מעט ויש הרבה. דברים בסיסיים אלו נותנים לנו חיות, כח ושמחה. אבל ביום יום אנחנו לא צריכים להיות  'האי' כדי להיות מסופקים, וכדי להתמודד עם ההרגשות של החיים. סמים הם בעצם בריחה מהחיים, מהמציאות, מהאתגרים הפיזיים והרגשיים של החיים. ולכן צריך לרחם על צורכי הסמים. מסכנים. מוכרים להם פיתרונות של שקר לבעיות שלהם. עצובים, ומנסים למלאות את החיסרון הפנימי, החור הזה של ריקנות בלב, עם הרגשה מזויפת זמנית. תגיד- גם סוכר זה סוג של סם, ולבטח סיגריות ואלכוהול, רק שאלו השתלבו לחיי חברתנו ונהפכו למקובלים ומותרים. זה לא מוציא אותם מהקטגוריה של 'סמים.' אז מה התחליף? כדי לענות על שאלה זו, צריך לרדת לשורש של העניין. למה אדם מרגיש חוסר סיפוק בחיים? למה עצבות? עד שמגיעים לשימוש ותלות בסמים כדי להמשיך את החיים? התשובה היא, חוסר הכרה, הבנה וידיעה של הטוב בחיים. אם אדם היה מכיר בטוב שבחייו, ומודה על כל מה שיש לו, לעולם לא היה צריך לפנות ל'תוספות חיצוניות' כמו סמים- ואפילו לא אלכוהול וסיגריות וסוכר מיותר! לכן התחליף הרוחני- הרגשי לכל הסמים הממכרים, הוא התבוננות על הטוב שבחיים, והודיה (להשם- או אם אתם לא בקטע אך סתם הודיה)- להרגיש הודיה שאנחנו בחיים, זה עיקרון גדול בהשגת שמחה בחיים. וזה פשוט....

"...באו קצת נתבונן על כמה טוב יש לנו בחיים. באו נתחיל עם הנשימה, עם רוח החיים. יש לנו רוח חיים. אנחנו נושמים! זה פלא גדול! זה כבר מספיק להיות מאושר כל רגע...לנשום עמוק כל נשימה עם הידיים על הלב..וחיוך על הפנים..ולהגיד...''תודה...תודה על כל נשימה...'' ולהרגיש את ההודיה הזאת בלב. אנחנו נושמים...יש על מה להודות. השאר זה בונוס. יש לנו בית או גג מעל ראשנו, יש לנו אוכל- מספיק לחיות- עובדה שאנחנו חיים! אנחנו בריאים (חוץ ממה שאנחנו לא בריאים,) אנחנו רואים, שומעים, הולכים, אוכלים, יש ויש ויש...ועוד ועוד...לכל אחד יש דברים שיש לו בחיים, שיש להודות עליהם, להיות תמיד בהודיה. כל אחד יתבונן לעצמו...יש לאחד משפחה, לאחד הורים, לאחד ילדים, לאחד חברים, יש את הצוות שעוזר לכם...כל אחד יתבונן ויודה...ואז חיים בהודיה, ולא בכפוי טובה. חיים בהרכת הטוב. ומאושרים. כשאנחנו מסתכלים על החצי המלא של הכוס- אנחנו יותר שמחים ומאושרים מאשר אם מסתכלים על החצי הריק! זה לא סתם פתגם – זה אמת!"

יש כמובן גם את הצד הפיזי להתמכרויות. אף על פי שבתקופת האחרונים הסבירו את האמרה...

"אין דבר עומד בפני הרצון!"

יש גם את הצורך שהגוף התרגל אליו, כימיכלים, הורמונים וכו'. ובשביל זה טוב לנקז את הגוף מהרעלים. ועכשיו נביא מאמר על ניקוז רעלים...מהספר "הבריאות שלי":

הנה גם קישור למוצר שלנו שמסייע בתהליך הניקוז:

אז יש הרבה עבודה...אבל תדעו לכם חברה, המאמץ שווה! ועוד דבר שחשוב מאוד ושווה את המאמץ , זה לשמור על השמחה תמיד. רבי נחמן מסביר שהשמחה היא השורש של הבריאות, וקלקולה לא עלינו, מוביל לכל המחלות. ולפעמים באמת צריך מאמץ גדול להישאר בשמחה, עם כל מה שקורה סביב.ולפעמים, מסביר רבינו, צריך לעשות כל מני תחבולות לשמור על השמחה, או לחזור אליה בזמנים שהדכדוך מנסה להשתלט. כמו, לדוגמה, בדיחות, וריקודים, להתאמץ לצחוק וכל מני דברין כאלה, ואז החיצוניות משפיעה על הפנימיות. במאמר על המערכת החיסונית הסברנו תגלית מדהימה של המדענים בדורינו, שנמצאו קולטנים על תאי הדם הלבנים החיילים העיקריים בצה''ל (צבא הגנה לגוף) וקולטנים אלו מופעלים לטובה על ידי חומרים שמופרשים מהמוח בעת שאדם שמח (הנקראים 'אנדורפינים.) ' מדהים! דברי חז''ל שוב קולעים למטרה. וכבר אמר שלמה המלך וכן הרמב''ם הסביר את מעלת השמחה. נדבר בהמשך על חשיבות השמחה, ועצות ברפואה הטבעית לשפר את מצב הרוח. לעכשיו...נשימות עמוקות....

הנערים כולם שמחו על הדיבורים המלבבים, והמחזקים, האש עדיין הבהבה, וכמעט כבתה לה, בתוך המעגל אבנים ביער, ואנחנו התקדמנו הלאה...ולקחנו בליבנו אש רוחנית, שבערה בחוזק ועוז...ותלווה אותנו בחיים.

היה קצת זמן בין ביקורי בית והלילה שהיה עוד צעיר, אז במקום לאכול החלטתי ללכת להתבודד בפארק לאור הירח. לדבר עם בורא עולם...ככה כמו אבא, כמו שלימד אותנו הצדיק הגדול והקדוש רבי נחמן מברסלב. אמרתי ישירות לאבא שיר... הנה מקצתו:

''אבא תציל אותנו...סבלו מספיק... הגיע הזמן שתשמחנו אבא...

אבא איפה אתה מתחבא... מסתיר את פניך אבא...

רפא את כל החולים...

נחם את כל היתומים הסובלים...

עשה לנו כבר שלום בארצנו...

נחם את כל האמהות הסובלות,

הבוכות על ילדיהן היקרים שנהרגו בפיגועים וקרבות...

על ידי נביאך אמרת שנשמח לעד,

אמרת שינוסו יגון ואנחה...

אמרת שלא תהיה עוד דמעה,

אמרת שתבוא בעצמך! אתה!

נו אז איפה אתה, אני צועק אליך...

הראה נא מהרה את כבודך!

נחם כבר את ילדיך!

מספיק סבלנו בכל הדורות!

מספיק הספדנו קורבנות!

מה קורה עם הבטחותיך? קיים נא עתה את נדריך!

ברור שבאמת כל מעשיך לטובה,

אך אנא הגיע זמן הגאולה!

הגיע הזמן לעשות שלום בארצך..."

שרתי ושרתי לרקע הצרצרים המשוררים ורוחות המנשבות. מלא אופטימיות ותקוות, ועייני מלאות דמעות. קיוויתי מאוד שדברי היו נשמעים, דוד המלך אומר לנו (תהילים קמה):

"קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת"

אז קיוויתי שדברי היו אמיתיים- מהלב. אך כמו שאמר הניצול שואה היקר.. אמר לי- ''אנחנו צריכים לעזור להשם, לא להפיל הכל עליו." חשבתי שדבריו היו מאוד נבונים. והוא אבינו מלכנו אוהבנו אמר לנו בדיוק איך להשיג שלום. זאת הפרשה שבה חזרתי בתשובה. פתאום בבית כנסת איזה יום, אחרי שנים של התעלמות מהערכים של האמת של אבותינו, אחרי זמן רב של הליכה וריצה והתרוצצות בדרכים של הבל וריק, סוף סוף נפל האסימון, בשבת פרשת בחוקותי לפני יותר מעשור, ראיתי את זה שחור על גבי לבן בתורה הקדושה...ונהייתי מרותק ובפוקוס מלא על המילים הצורבות והחודרות...ככה בורא העולם אומר לנו, דרך נביאו משה רבינו (ויקרא כ"ו ג-ו):

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:"

וכו' וכו'. הפסוקים של ההבטחות מאבינו מלכנו אוהבנו ממשיכים הלאה. אך התרכזתי על המילים האלו: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ. נקודה. פתאום הבנתי...כמו איזה אור גדול שירד לליבי- שהכל- כל השלום וכל המצב בארץ – הכל תלוי במה? ב-"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:"

ואולי יהיה לנו זמן אחר כך להסביר איך זה עובד על פי הקבלה, ולמה זה דווקא צריך להיות ככה- שהשכר תלוי בעשיית 'חוקים' שאנחנו בכלל לא מבינים. אך לעכשיו גם אני לא ידעתי, רק קראתי, שמעתי את מילים יוצאים מספר התורה דרך הפה של הבעל קורא באותה שבת, והתמקדתי על המילים האלו:

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ = וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.

הבנתי. והאמנתי. למה? ככה ! (לעכשיו.) כתוב: ''אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו:" וזה נכון. הרבה פעמים צריך פשוט אמונה...לא להסתבך עם השכל. השכל מפריע ויכול להביא את האדם לטעויות גדולות בחיים, כי רוב הזמן עם השכל באה גאווה! או או! הגאווה היא האויב הכי גדול של האדם, ובטח היהודי, שאמור להיות עניו, ולעשות את רצון בוראו בפשיטות בלי לשאול יותר מדי שאלות, וככה מגיעים להבנות גדולות מאוד, שהלב והשכל של הגאוותן אטומים להם. וככל שהאדם יותר עניו ככה הוא מגיע למדרגות הכי גבוהות, ולכן משה רבינו היה 'ענו מכל אדם' כמו שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו בתורה הקדושה. וענותו הביאה אותו למדרגות הגבוהות האלו שאף אדם לא זכה להם, של נבואה והכרת הבורא. אומר לנו משלי (שלמה המלך החכם מכל אדם) "עקב ענוה יראת ה':" ודוד המלך אומר: "סוד ה' ליראיו." אז ענוה מביאה ליראה ויראה מביאה לדעת את סוד השם. והגאווה מפריעה וחוסמת את הדברים הנפלאים האלו. אם את/ה שואל/ת 'איפה השם' ו'מי אומר התורה היא נכונה' ו'מי מבטיח לך שיש עולם הבא' וכו וכו...כל השאלות האלו מהחלל הפנוי, כהם נשאלות בגאווה וציניות ורצון להוכיח נגד האמת, אז לא תגיעו לאף מקום. לא יגלו לכם כלום! אבל אם תשאלו את אביכם שבשמיים בענוה, 'אנא אבא, הראה לי את דרך האמת..עזור לי ללכת בדרך הטבה עבור נשמתי, לעשות את החחלטות הטובות עבור נשמתי...אנא בורא עולם...תגלה לי את האמת..תגלה לי שאתה בראת את העולם...תגלה לי את האמת...את התכלית.." וכו...אז תצליחו לגלות משהו..ולהתקדם באמת...במה שחשוב, הרוח. ואני לא מעיד על עצמי כלום, כל התהליך שעברתי היה מתנה מהקדוש ברוך הוא, ואני חושב שרוב הבעלי תשובה יעידו שהם קיבלו מתנה משמיים לעבור תהליך של 'התענוות' אני קורא לזה, של מעבר מהמחשבה שיודעים הכל והדעות הלכודות והמוצקות, להבנה ש "אני לא יודע/ת הכל! אני מוכן.ה ללמוד..לקבל." ופתיחה של חלון לאור האלוקי לחזור, שהיה חסום קודם על ידי מסך של גאווה וצבירה של עוונות שמסתירים את האמת. וזה, חז''ל אומרים, הסיבה שעם ישראל קיבל את התורה במדבר, כי המדבר הוא מקום שממה, ואדם צריך לשים את עצמו כמדבר, שאין בו כלום, כדי לצור את הכלי להכיל את התורה. ואז בשבת ההיא, קיבלתי כזה אור, שניפץ את פסלי האגו הענקיים שהתנשאו בליבי. ואז הבנתי. ומשם הדרך הייתה סלולה. אני קורא לדרך הזאת "הדרך לאור." הנה ציור שציירתי על התהליך:

דמעות של זהב. בדרך לאור. ועכשיו יש לי עוד הפתעה. עוד סיפור, על איך חזרתי בתשובה. בעזרת השם. מוכנים?

אני מאוד מקווה שתהינו...